צלצול הוא צליל שנובע מהקשה של מתכת, בדרך כלל עם מתכת נוספת.
המילה צִלְצָל מופיעה במקרא לפחות בשני הקשרים:
ההקשר הראשון הוא ימי, והשורש המשוער הוא צ.ל.ל: "הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ." (איוב מ לא). וההקשר השני הוא ככלי שתפקידו הפקת רעש- ״וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי אדני בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים.״ (שמואל ב' ו ה).
יש לשער שהפועל ״לצלצל״ במובן של צלצול הטלפון נובע מהאופן שבו טלפונים הפיקו צלילים בתקופה שבה נוצרה המילה- פעמון מתכת שהוקש על ידי פריט אחר ממתכת (בתקופות שונות פריטים שונים). גם בשפות אחרות: Ring באנגלית, Chiamata באיטלקית.